משפה של בעיות - לשפה של פתרונות

כמה פעמים ביום הילדים באים אלינו עם הטרדות שלהם? עם הבעיות והמצוקות שהם נתקלים בהם (או מייצרים)? מהם המסרים שמועברים לנו?

ילדים רבים לא ממהרים להתמודד לבד עם המכשולים שבחייהם, הם מפתחים לעיתים חוסר אונים ונחיתות- מתעקשים שנפתור להם את כל צרותיהם וכך הם מזדרזים לגשת אלינו בכל עניין.

רבות מדובר על הדרכים והכלים שיש ברשותנו- ההורים ואנשי החינוך- במטרה לעזור לילדים לפתח תחושה של ערך עצמי ועצמאות. אני מבקשת במאמר זה להוסיף כלי נוסף. פשוט אך משמעותי שיעזור לנו ובעיקר לילדינו.

הדוגמאות בתחילת הכתבה מראות שפה שמתייחסת לבעיה (חשיבה פסיבית)-: "אמא, נשפך לי המיץ" והרעיון הוא לעבור לשפה שמתייחסת לפתרון (חשיבה אקטיבית)- "אמא, אני יכול לקבל כוס מיץ חדשה? שלי נשפכה על הרצפה"

שינוי זה הוא שינוי שפתי קטן שטומן בחובו שינוי תודעתי גדול.

בתפיסה החינוכית הדמוקרטית אנו מחנכים את ילדינו מתוך התפיסה שהם ראויים לכבוד, שהם שווי ערך, חלק מהמשפחה שלנו ואנו פועלים ליצירת שיתוף פעולה.

החשיבה החינוכית מתמקדת בטווח הארוך – מטרתה: לגדל ילד עצמאי, אחראי ובעל תחושת ערך טובה- במקום החינוך לטווח הקצר שמטרתו: לגדל ילד ממושמע הפועל מתוך פחד מעונשים (או רצון לפרסים).

כאשר אנו מאפשרים לילדינו למצוא פתרונות לקשיים שהם נתקלים בהם- אנו מאפשרים להם להרגיש "גדולים", יכולים, בעלי ערך ומשמעותיים במבנה המשפחתי שלנו. אנו מלמדים אותם לחשוב, להיות אופטימיים, להתמקד בעתיד במקום בעבר ולהיות יצירתיים.

ראו כמה דברים מופלאים יכולים לצאת משינוי כזה..

אז מה מקשה עלינו לאפשר להם (ולנו כמובן) לעבור להתמקד בפתרונות?

1. אנו מונעים מהתפיסה שבכדי לחנך ילד להתנהגות רצויה אנו נדרשים לגרום לו לתחושה לא טובה. דוגמא שכיחה לכך אפשר למצוא כבר אצל תינוקות- התינוק מכניס דבר מה שאסור לפיו ואנו מגיבים בכעס- בצעקה, אפילו במכה על היד. למה? אנו מאמינים שאם התינוק יפגע (ירגיש עצוב, ייעלב..) הוא ילמד לפעם הבאה שלא לחזור על אותה ההתנהגות. כמובן שיש דוגמאות אין ספור בגילאים המאוחרים שבאות לידי ביטוי בעונשים שונים שכוונתם לגרום לילד לחשוש לחזור על אותה התנהגות מפריעה פעם נוספת, זאת ע"י עונש שעלול להיות משפיל, מכאיב או מעציב.

2. אנו חוששים מאובדן השליטה- מי פה מחליט בבית הזה? האם אנו מוכנים לשחרר מהמקום של "ההורה היודע כל" לילד שאולי עושה טעויות אבל מרשה לעצמו לנסות? האם אנחנו מוכנים לאפשר לילדינו "להגיד את המילה האחרונה"?

3. והסיבה השכיחה מכולן: העייפות. אנו תשושים ואין לנו כוח לשינויים. יותר קל לפעמים לצעוק על הילדה שתשב לעשות שיעורי בית – מאשר לשבת אתה ולחשוב על פתרונות משלה לרצונה לצאת עם חברות במקום לסיים קודם עם המטלות.

איך עושים את זה?

איך מלמדים את הילדים לשנות את השפה מ- "שפה של בעיות" ל- "שפה של פתרונות"?

דבר ראשון, כמו כל דבר שאנו רוצים ללמד, אנו נגשים למשימה באהבה ואמפתיה. גם להם, כמו לנו, לא פשוט לשנות דפוסים מוכרים ודרכי חשיבה קודמות.

חשוב לזכור שיש ילדים שזקוקים לרגע שקט לפני שהם מתמודדים עם האתגר, אפשרו להם (ולכם) לקחת נשימה לפני ההתמודדות החדשה.

דבר שני- כאשר אנו נתקלים בקונפליקט- נדגים לילד/ה איך חושבים על פתרון- ומהו פתרון הגיוני.

הפתרון צריך להכיל את שלושת המאפיינים הבאים (לשם כך חשבו על ראשי התיבות הבאים: אמ"ר):

א- אפשרי- האם הפתרון שניתן אפשרי לביצוע? מ- מכבד- מושתת על כבוד הדדי (ולא על השפלה/כאב). ר- רלוונטי- קשור לבעיה

רגע, רגע- שמעתי על "תוצאה הגיונית" וזה נשמע מאוד דומה.. מה ההבדל בעצם? ובכן, השימוש בתוצאות הגיוניות ככלי חינוכי אכן דומה מאוד לרעיון שהוצג במאמר הזה. איפה בכל זאת זה שונה?

1. במתן פתרונות הילד הוא האחראי לתהליך החשיבה

2. הפתרון עצמו צריך להכיל עשייה- מה כן הולך להתקיים וכיצד זה יתרום לילד.

לדוגמא:

עידו, ילד מתוק בין 12, מתקשה מאוד לקום בבקרים. אימו ואביו אובדי עצות- הם צועקים ומתרגזים ונאלצים להעיר אותו מספר פעמים רב עד שהוא "מועיל בטובו" לקום לבית הספר.

הצעתי להורים לשבת עם עידו ולבקש ממנו לשבת ולכתוב את כל הרעיונות לפתרון שיש לו לבעיה הזו. לאחר מכן, לשבת יחד עם עידו ולהוריד את הפתרונות שאינם אפשריים לביצוע, רלוונטיים לבעיה או שאינם מכבדים (כמו למשל: "אם לא אקום לא אלך לחברים אחרי הלימודים). וכעת לבחור רעיון אחד או יותר ובשיתוף פעולה להוציא אותו לפועל. הפתרון שנבחר היה ללכת יחד ולקנות שעון מעורר ולהניחו במרחק רב מהמיטה שיגרום לעידו לצאת מהמיטה. מהרגע שיצא מהמיטה הוא לא חוזר אחורה.

השינוי נעשה בזכות העובדה שעידו הוא זה שהציע את הפתרון ובאמצעות עידוד רב מהוריו הם הצליחו לפתור את בעיית ההשכמה.

אני מזמינה אתכם להתנסות שגישה זו- שבו עם ילדכם, בהתאם לשלב ההתפתחותי שלהם, ולמדו אותם להתנסות במתן פתרונות במקום בהצגת בעיות והחשוב מכל: עודדו ! כל ניסיון לחשוב על פתרון, עצה, שווה עידוד. גם אם הוא לא עונה על כל הקריטריונים, גם אם הוא כולל נסיעה לדיסנילנד לשבוע :)

מתחילים מניסיונות – כך מגיעים לפתרונות

בהצלחה!

#שפה #בעיה #פתרון #הדרכה #הדרכתהורים #ילדים #חינוך #מכוןאדלר #אדלר #תקשורת #משפחה